החלטה בתיק עלב"ש 151/13

1.      המשיב נחשד בכך שעשה מעשים מגונים בחברו ליחידה - נטען כי בשלוש הזדמנויות, באישון לילה, ניגש למיטת חברו ונגע באיבר מינו. המשיב נעצר תחילה במעצר פתוח ובהמשך שוחרר, לאחר שהתביעה לא עמדה עוד על מעצרו. חקירתו מצויה בשלביה האחרונים. כבר כעת עולה כי החשדות מוצקים, והם מבוססים על עדותו של המתלונן והודאתו בחקירה של המשיב. בדיון הראשון שנערך בעניינו של המשיב, בצהרי יום ו' שעבר, הסכימה התביעה, מטעמים מעשיים, כי ייאסרו לפרסום פרטיו של המשיב עד לדיון הבא בעניינו, שהתקיים מקץ יומיים. באותו דיון ביקש המשיב כי פרטיו ייאסרו לפרסום לתקופה קצובה, כדי שיוכל להיערך לביסוס טענתו כי פרסום פרטיו, בנסיבותיו, יגרום לו נזק חמור כזה שיצדיק לחרוג מן הכלל, ולא לפרסם את פרטיו. בית הדין קמא נעתר לבקשה והורה כי פרטי המשיב ייאסרו לפרסום עד יום 23.10.2013, אז ידון העניין לגופו.

2.      התביעה הצבאית לא השלימה עם ההחלטה. להשקפתה, לא היה מקום לחרוג מכלל הפומביות, המחייב פרסום. לעמדת התביעה, לא הציג המשיב, עובר להחלטת בית הדין קמא, ולו ראשית ראיה על נזק חמור שעלול להיגרם לו אם יפורסמו פרטיו. בחוות הדעת שהציגו באי כוחו של המשיב במהלך הדיון בערעור (על כך - להלן) אין, לגישת התביעה, כדי לשכנע כי יגרם נזק כזה. התביעה סבורה כי לפי אופי העבירות המיוחסות למשיב, ישנו אינטרס ציבורי מובהק כי שמו של המשיב ייוודע, כדי שמתלוננים פוטנציאלים אחרים, אם ישנם, ידעו כי המשיב נחקר על עבירות כאמור ויתלוננו אף הם.

3.      במהלך הדיון בערעור הציגו, כאמור, באי כוחו של המשיב מסמך שנערך על ידי פסיכולוג שבדק את המשיב. במסמך נכתב, בין היתר, כי מצבו הנפשי של המשיב "...קשה עם תסמיני דיכאון וחרדה...". נמסר כי לקראת הדיון הבא בבית הדין קמא עתיד להיות מוצג מסמך מפורט יותר בקשר לתמונת מצבו הנפשי של המשיב, אשר יבקש לבסס את הטענה כי יגרם למשיב נזק חמור אם יפורסמו פרטיו. הסנגורים מבקשים, אפוא, שהות להציג את המסמך המפורט בפני בית הדין קמא ובאמצעותו לבסס את טענתם.

4.      אין חולק כי הכלל בכגון דא הוא הפרסום והחריג הוא איסור הפרסום והדבר נכון אף ביתר שאת לגבי עבירות מין. אף על כך אין חולק כי על החשוד או הנאשם המבקש לאסור לפרסם את פרטיו הנטל להוכיח כי הפרסום יגרום לו נזק חמור וכי הצורך במניעת אותו הנזק גובר על האינטרס הציבורי שבפרסום (ראו לסקירת ההלכה עלב"ש/12/12 רס"ר מ' מ' נ' התובע הצבאי הראשי (2012) וראו מן הזמן האחרון: בש"פ 3205/13 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.10.2013)).

5.      בענייננו, מבקש המשיב להראות כי עניינו נכנס לגדר החריג המצדיק איסור הפרסום, מטעמים שבמצבו הנפשי. את טענתו הוא מבקש להוכיח בחוות דעת של מומחה. כדי לגבש חוות דעת נדרש המומחה לבדוק את המשיב ולערוך את חוות הדעת. אלה, מן הסתם, דורשים מעט זמן.

6.      בענייננו, מסרה באת כוחו של המשיב בבית הדין קמא כי מצוקתו הנפשית של המשיב עולה מחומר הראיות ומדברים שנמסרו לה בעל פה, וכי לא היה סיפק בידיה להפנות את המשיב למומחים בתחום בריאות הנפש, מאז הדיון הראשון שנערך בעניינו, שכן הדיון האמור נערך ביום א' בשבוע וקודמו ביום ו', אך כי יצרו כבר קשר עם מומחה כזה (עניין שבוסס, כאמור, בחוות הדעת הראשונית שהוצגה בפניי במסגרת הדיון בערעור). בנסיבות קונקרטיות אלה, בשים לב להיקף החשדות וטיבם, לעובדה כי הוצהר שהחקירה מצויה על סף סיום, כי לא עלה מחומר הראיות שנאסף, כשלעצמו, כי ישנם קורבנות נוספים (אם כי מובן כי אין ניתן לשלול זאת) וכשהונחה תשתית ראשונית לטענה בדבר הנזק האפשרי - דומה כי ההחלטה לאסור את פרסום הפרטים במשך כמה ימים נוספים, כדי לאפשר למשיב לנסות ולבסס את טענתו, בטרם יפורסמו פרטיו (ואז לא יהיה כבר טעם באיסור הפרסום, גם אם יתברר כי יש לכך הצדקה), היא החלטה שקולה, מאוזנת ומידתית (השוו: עלב"ש/124/13 סמל ק' ש' נ' התובע הצבאי הראשי (2013)).

7.      הערעור נדחה, אפוא. החלטת בית הדין קמא תעמוד בעינה.

ניתנה היום, ‏‏י"ג בחשוון התשע"ד, 17 אוקטובר 2013, בפומבי ובמעמד הצדדים.

חתימת המגיה: _________________             העתק           נאמן             למקור
                                                                                 סגן               סבטלנה     סוברנקו         
תאריך: ______________________              קצינת           בית                 הדין